משקיעים היום נמצאים בדילמה, האם לשים את כספם סגור בפיקדון או שמא להשאר בשוק ההון התנודתי ולהשקיע את החלק היותר שמרני שלהם באג"חים? חשיבה על לקבל ציפור אחת ביד, קרי ריבית חסרת סיכון מהבנק, מפתה היום לקוחות רבים, אך האם ציפור אחת ביד היום תהיה הציפור הנכונה גם בעוד שנה? הבנקים מציעים כיום ללקוחות ריבית של כ-4.8%-4.5% תלוי בבנק ובגודל החיסכון עבור פיקדון שקלי שנתי. לקוח אשר יסגור את כספו לשנה עשוי להתעורר בעוד שנה כשסביבת הריבית פחותה הרבה יותר, ללא הגנה אינפלציונית ולמעשה לאחר מס ימצא עצמו עם רווח שיכול להיות כמעט אפסי.
לחילופין, ניתן כיום להנות מתיק אג"ח מפוזר בין סקטורים שונים לטווחי זמן לא ארוכים ( מח"מ – משך חיים ממוצע של כ-5 שנים) ובדירוגים גבוהים, A+ ומעלה, ובכך להנות לאורך שנים קדימה מתשואה עודפת משמעותית על פני פקדון בבנק. אז מה למעשה ההבדל בין פיקדון לתיק אג"ח?
השקעה בפיקדון לשנה:
- בפיקדון אין תנודתיות.
- הריבית המובטחת תינתן בסוף תקופה ולא תהיה ללקוח אפשרות "להפגש עם הכסף" לפני המועד הסופי.
- על הפיקדון יחול מס של 15% על הרווח הנומינלי.
תיק אג"ח מפוזר לטווח ממוצע של 5 שנים:
- פיזור בין 10-15 אג"חים קונצרניות במח"מ 5 שנים עשוי לספק כיום תשואה ממוצעת של כ-5.5% בדירוג A+ ומעלה.
- תתכן תנודתיות "בדרך", אגרות החוב עשויות להנות מרווחי הון אך בתקופות מסוימות יתכנו ירידות באג"ח, מצב העשוי לשקף הפסד על הנייר. התשואה לפדיון - כשמה כן היא - מובטחת בפדיון ולכן יתכנו מהמורות בדרך.
- המיסוי על אגח שקליות (לא צמודות) עומד על 15% על הרווח הנומינלי .
- בעיתות של אינפלציה ניתן לרכוש תעודות סל המכילות אגח שקלי ואז המס הוא 25% על הרווח הריאלי. יש כאן יתרון מיסויי אך אין תשואה מובטחת לפידיון ,אלא תשואה פנימית בתעודה.
- התיק נזיל ברמה יומית. בניגוד לפיקדון, המשקיע יכול למכור את מרכולתו בכל יום או לשנות את תמהיל ההשקעות שלו בהתאם להתפתחויות מאקרו כלכליות.
